ההורים חיבלו ביכולת שלי להיקשר בצורה בטוחה ביחסים אינטימיים קרובים, לנהל חיים רגועים, ולהרגיש ביטחון. אבל, הרבה אנשים החזירו לי את האמונה באדם וביחסים החברתיים. סבתא שלי שלא תמיד ידעה לדבר עברית ולהגן עליי, אבל אהבה אותי, רצתה בטובתי ועשתה מה שביכולתה. זה הכי קרוב לאהבת הורים שהיה לי. אנשים זרים עזרו לי בהרבה רגעים […]

באוגוסט 2011 טסנו לבית ההורים של בת הזוג לשעבר בפרוורי שיקגו לחופשה בת שישה שבועות. בשבוע הראשון היא דחפה אותי מכיוון הרגליים אל כביש סואן, דחיפה שקשה להתנגד לה, ונאלצתי להתחנן על חיי. כשבוע לאחר שהגענו לשיקגו, היא אסרה על אימהּ לתת לי את המפתחות למכונית, וכשהאם התעלמה מדרישתה וניגשה לתת לי אותם בכל זאת,

מה שלא נגמר במשך שנים ארוכות היה תחושת הבדידות. לא הייתה לי משפחה שניתן לסמוך עליה שתעזור לי ברגעים קשים. לעיתים הייתי חושבת מה יקרה לי אם אחלה בסרטן, מי יבוא איתי לבית החולים, מי ילחם את מלחמתי מול המערכת הרפואית? מה יקרה לי אם לא אצליח להתפרנס, מי ייתן לי אוכל, מי ייתן לי

חיפשתי הקלה הרבה שנים. בהתחלה הלכתי לפסיכולוגית שהתנדבה בהל"ל, והיא אמרה לי שאני לא זקוקה לטיפול. אחר כך הלכתי לטיפול חינמי שניתן על ידי סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה בבר אילן. הטיפול סייע לי להבין שאני לסבית למרות שלא דיברתי על זה באופן ישיר, וחודשים ספורים אחר כך הצלחתי לצאת מהארון. אבל, הוא לא עזר לי

לאחר כשנה וחצי של טיפול המצב שלי עוד לא ממש השתפר, והייתי במערכת יחסים נוספת שהייתה בה הרבה אלימות נפשית. היא איימה שוב ושוב בפרידה, נעלמה מבלי לענות לטלפון, העליבה אותי במקומות הכי פגיעים שלי. הייתי אז בטיפול שכלל "היזכרות בטראומה", כך שממילא הייתי במצב רגיש וחרדתי, וכל זה יצר אצלי חרדה גדולה יותר. החוזה

במשך שנים התלבטתי בנוגע לאמונה הדתית, אולם ההחלטה לצאת בשאלה התקבלה ברגע אחד, הבנתי שאין לי ברירה, אני כבר לא מאמינה בדת ולא אוכל לשקר כל חיי. באופן דומה, מגיל צעיר מאוד ידעתי שאני אוהבת נשים, והייתי מכנה את זה ביני ובין עצמי – "החלק החולה שבתוכי". במשך שנים דיברתי עם רבנים וניסיתי להילחם בכל

הפעם האחרונה שביקרתי בבית של אימא הייתה בחג סוכות, מאז לא ממש הוזמנו לשם. בתחילת חודש ינואר 2023 היא התקשרה להזמין אותנו לארוחת שישי. הייתי עסוקה בכתיבה של הסיפור הזה, וכל הזיכרונות צפו ועלו, הרגשתי שאני לא רוצה ללכת לשם. מספר ימים לאחר מכן הבנתי שייתכן וליל שישי הקרוב יהיה ההזדמנות האחרונה שלי לקחת משם

בשש בבוקר של ליל שבועות אבא קיבל התקף אפילפסיה בבית הכנסת ונלקח באמבולנס לבית החולים, היעדר שינה הוא אחד הגורמים להתקף אפילפסיה למי שחולה בזה. בת הזוג שלי ואני התארחנו אצלם בחג, הם חשבו שזו סתם חברה, זה היה לפני שהם גילו שאני לסבית. הבאתי אותה לבית הוריי כי רציתי מאוד להראות לה את העולם

האם אני כישלון? בעשור שבין 30 ל-40 נרגעו אצלי שדי העבר, אבל קיבלתי מספר החלטות שיראו מבחוץ אולי טיפשיות. וויתרתי על קריירה אקדמית, למרות שיש לי דוקטורט והייתי בדרך לשם. אחר כך סגרתי עסק מצליח שהמחזור שלו עמד על מאות אלפי שקלים בשנה שדרש ממני עבודה של כשעתיים ביום בלבד. אני עובדת כיום בשיווק, בעבודה

אני כותבת את זה עכשיו כשעה לפני שאני מפרסמת את הסטטוס הראשון בסיפור שלי. אני בתהום. אני רואה רק את המחירים, את הפחדים. זה תמיד ככה כשיוצאים לדרך חדשה, בהתחלה יודעים רק על מה מוותרים, עוד לא יודעים מה יתרחש בהמשך והאם הרווח יעלה על ההפסד. כשיצאתי בשאלה ידעתי מה אני עוזבת, לא ידעתי האם