בכיתה י' ניגשתי לחידון התנ"ך, שיננתי פרקים שלמים בעל פה, והזנחתי קצת את הלימודים. הגעתי לשלב מתקדם בחידון המחוזי וכל הכיתה באה מהאולפנה כדי לעודד אותי. הציון המסכם שלי היה 95 נקודות, במחוז ירושלים היו טובים ממני, ולא הייתי בין השלושה שעלו לשלב הארצי. באותה שנה מי שזכתה בתואר "סגנית חתן התנ"ך העולמי" קיבלה גם […]

מלכי רוט למדה כיתה מתחתי והיינו מחכות יחד בתחנת האוטובוס בדרך לאולפנה. בדומה לאבא שלי הייתה לה אחות שסבלה מאפילפסיה, והיינו מדברות על זה מדי פעם. היא הייתה ילדה שמחה וחיובית באמת. מלאת טוב. בחופשת הקיץ שבין כיתה י' לי"א, היא נרצחה בפיגוע במסעדת סבארו. הכרתי בחידון התנ"ך מישהי מאחת ההתנחלויות שסבבו את חברון. היה

בליל שישי אחד ישבנו יחד כמה יוצאים בשאלה, אחת מהיוצאות נכנסה לסלון ושאלה – "אני נראית כמו חילונית?", השאלה הזו הדהדה אצל כולנו – האם אפשר לגלות עלינו שאנחנו לא חילוניים אמיתיים? זו מן תחושת זרות כזו, המחשבה שתמיד לא אדע משהו, מה זה הכבש השישה עשר, להקת אבבא או האסופית. בבית של סבתא ראינו

קצת לפני שבע בבוקר אימא קראה בלי הפסקה, "רננה, רננה, רננה". התעוררתי. היא צעקה שאתקשר ל-101. אבא קיבל התקף. לא ממש הבנתי, הייתי כנראה בכיתה ג' או ד'. אמרתי בטלפון שהוא קיבל התקף לב. אימא צעקה מהחדר שזה התקף אפילפסיה. אבא שכב במיטה וזה היה נראה כאילו הוא ישן, אבל הוא חרחר והיה לו קצף

*טריגר אלימות* זה היה ערב רגוע, אימא ואני ישבנו בחדר של ההורים ושמענו את השיר 'סיגליות'. לא אני הדלקתי את הרדיו, ואימא גם לא אמרה לי לכבות אותו, היא אהבה לשמוע שירים ארץ-ישראליים. אבא נכנס לבית, וכשצעד לחדר השינה זיהה את השיר. הוא גרר אותי לרצפה והתחיל לבעוט בי בגב ובבטן. התקפלתי פנימה, מנסה לגונן

יום שבת היה היום המפחיד ביותר בשבוע, היינו אז תשע נפשות בדירת שלושה חדרים, והיו הרבה חיכוכים. לעיתים במהלך הסעודה אחד הילדים נאלץ לנוס על נפשו מאבא שרצה להרביץ לו. בשולחן השבת האחים היו צוחקים עליי שאני שעירה, שיש לי שפם, שאני צריכה ללכת למכסח דשא. הייתה לי צמיחה של שיער כבר בגיל 10 ולא